רצה כל הדרך אלי

לפעמים אימא הייתה מרשה לי לקחת יום חופש מבית הספר, התנאים היו ברורים: מותר להישאר בבית, מותר לשקר למורה, אסור לגלות לאבא.

אבא היה קם כל בוקר באותה שעה, מתלבש, שותה קפה, בלי חלב, בלי סוכר, בכוס גדולה. בשעה 6:30 בדיוק, היה אבא מתניע את הרכב ויוצא למפעל ובשעה 16:00
בדיוק חזר הביתה. לפעמים אבא היה יוצא ב-6:30 למפעל, חוזר הביתה לקראת 10:00, מחליף בגדים ויוצא לפגישות עבודה בתל אביב. גם בימים בהם נסע אבא לתל
אביב, הוא הקפיד לחזור הביתה בשעה 16:00. אבא היה איש של שגרה, לעיתים השגרה הייתה משתנה, אבא לא השתנה.

לפעמים אמא הייתה מרשה לי לקחת יום חופש מבית ספר, אלה היו ימים נעימים. בעיקר כי לא הייתי צריכה להתמודד, עם עצמי, עם גופי ועם ילדים אחרים, אלה היו
ימים של שקט. אם במקרה, יום חופש שכזה היה נופל על יום תל אביב של אבא, בזמן שאבא היה מגיע הביתה, אני הייתי מסתתרת ומחכה בסבלנות שאבא יצא מהבית.

הייתי מחכה בסבלנות שאבא יצא מהבית ואני אוכל להמשיך להסתתר בשקט שלי.